כירורגית פה ולסת

עקירת שיניים

שיניים נעקרות מן הסיבות הבאות: שיניים כלואות (השיניים אינן ממוקמות נכון בקשת השיניים עקב חוסר מקום לבקיעתן בעקבות הפרעה משיניים אחרות,
עצם או רקמת החניכיים, או התפתחות בכוון לא נכון), עקירה מסיבה אורתודונטית, כדי לפנות מקום ליישור שיניים במקרי צפיפות, או עקב רקבון מתקדם,
שבירה, או מחלת חניכיים מתקדמת.

לצורך עקירת השן מבוצעת הרדמה, על מנת לצמצם את אי הנוחות הכרוכה בטיפול זה.

לאחר השגת ההרדמה מוזזת השן ע"י מניפים המוכנסים בין השן לעצם והחניכיים,ולאחר, הוצאתה ממקומה ניתן להרימה עם צבתות .

יתכנו מקרים בהם יש לדחות את ביצוע העקירה כמו דלקת שעברה מן השן לעצם, ובמקרה כזה יש צורך בטיפול אנטיביוטי להשתלטות על הזיהום. כמו כן
מקירם בהם ניטלים מדללי דם כמו אספירין, ואז יש להפסיק ליטול את התרופות המדללות קודם לעקירה ע"פ הנחיות הרופא המטפל, או מתרפאים בהם בוצעה
החלפת מסתמי לב ניתוח מעקפים או ניתוח לב פתוח, החלפת מפרק בטווח של 6 חודשים מיום הניתוח

לאחר גמר העקירה יש להפעיל לחץ על האיזור אין לעשן, לירוק או לשטוף את הפה. יש לצרוך מזון קר ורך, ב-24 השעות הראשונות שלאחר העקירה.
בכדי למנוע נפיחות או כאבים יש לשים קרח על הפנים באיזור העקירה למשך השעות הראשונות.

בימים הראשונים ניתן לצחצח את השיניים האחרות כרגיל, ויש להזהר מהגעה לאיזור העקירה. כמו כן מומלץ ללעוס בצד השני.
 

שיני בינה
________________________________________
שיני הבינה, או הטוחנות השלישיות, הן השיניים האחרונות שמתפתחות. לרובינו ישנן ארבע שיני בינה, אחת בכל פינה של הפה. הן בוקעות בדרך כלל במהלך שנות העשרה
המאוחרות או שנות העשרים המוקדמות.

לעתים קרובות, בבואן לבקוע בדרך כלל לא נשאר מרחב מספק לבקיעתן והן נותרות כלואות או בקועות חלקית בעמדות לא טבעיות. בתוך עצם הלסת, דבר זה יכול לגרום לצפיפות או
תזוזה של שיניים אחרות, או להביא להתפתחות של עששת מקומית, דלקת, או מחלת חניכיים. שיני בינה כלואות מקובעות בתוך עצם הלסת במיקום בלתי סדיר, לעתים במאוזן, והדבר
מונע מהן לבקוע בצורה תקינה.

שן בקועה חלקית יכולה ליצור פריקורוניטיס: השן אשר לא השלימה בקיעתה יוצרת נקב ברקמת החניכיים אותו אין אפשרות לנקות בצורה נכונה משאריות מזון ורובד חיידקים, ונוצר זיהום האיזור
, ורקבון של כותרת השן ןהסמוכות לה, מחלת חניכיים בשן הבינה והסמוכה לה, דחיפת שיניים, ספיגת שורש הטוחנת הסמוכה לשן הבינה בצילום ניתן לבחון את מצב שיני הבינה ולהחליט על אופי
הטיפול ועיתויו. עקירת שיני הבינה בגילאי 18-22 עדיפה כי אז טרם הושלמה התפתחות השורשים, והעצם מסביב אינה דחוסה, וקל יותר לבצע את הפעולה הן למתרפא והן לרופא.
 

כליאה ברקמות הרכות של הטוחנת השלישית (שן בינה).


 

התהליך הרגיל


מבצעים חיתוך ומסירים את העצם המכסה, כדי לחשוף את הכתר של השן הכלואה.
 

מחלצים את השן בשלמותה או בקטעים חתוכים בהליך כירורגי. מאחים את האתר וסוגרים אותו.
 

על מנת להקל על אי-הנוחות ולקדם את ההחלמה:

* יש להשתמש בכריות קרח על הלחי כדי להוריד נפיחות. יש להוריד ולהניח את הקרח לחילופין, לפרקי זמן של חצי שעה.
* יש להפעיל לחץ באמצעות נשיכה עם פד גזה נקיה, כדי להפסיק את הדימום.
* יש לאכול מאכלים רכים ולשתות כמות רבה של נוזלים.
* יש להימנע מלעיסת מאכלים קשים או פריכים באזור הרגיש.
* יש לצחצח בזהירות יום למחרת הניתוח.
* יש לקחת את התרופות שנרשמו ולעקוב אחר כל ההוראות על פי הצורך
 

קיטוע חוד השורש (אפיקואקטומי)

זהו טיפול אשר נועד לסלק זיהום מאיזור חוד השורש (האיזור דרכו חודרים העצבים וכלי הדם אל תוך השן) עקב טיפול שורש לא מוצלח, או תגובה גרמית לא תקינה לאחר ביצוע טיפול שורש טוב.

בעת ביצוע טיפול שורש התעלות מנוקות משרידי העצב המודלק או הנימקי ומהזיהום. לעיתים קיימות תעלות קטנות צרות ולא נגישות שמסתעפות כענפים מן התעלה הראשית, ולמרות שבוצע טיפול
שורש טוב לא ניתן לבצע ניקוי טוב, וכך מופרע הריפוי או שנוצר זיהום בשלב מאוחר יותר, אשר יכול גם להוביל להווצרות ציסטה.

בעייה זו יכולה לקרות מבלי שיהיו כאבים והאבחנה הינה בצילום. לעיתים תתכן התנפחות קלה או הפרשה אשר יכולות להעיד על קיום הבעייה.

ביצוע ניתוח זה מקטין בשיעור ניכר את סיכויי ההשרדות של השן. ביצועו קשה יותר בשיניים האחוריות עקב קושי בגישה לאיזור, והעובדה שלשיניים אלו מספר שורשים.
בזמן הניתוח הרופא מפשיל את החניכיים ליצירת גישה לאיזור הנגע. במהלך הניתוח מסולקת הרקמה הנגועה וחלק מקצה שורש השן. כמו כן חלק השורש שנשאר מנוקה ונאטם, בכדי למנוע הישנות הבעיה.
לאחר הניתוח תתכן הופעת כאבים ונפיחות (יותר ביום השני) אשר יפוגו תוך מספר ימים.

 

 

  הדפסת הדף